מאיר שטיינר

יש לי נעלים עם מדרסים שאיני מרגיש בהן נוח ולכן רוב הזמן אני משתמש בנעליים עם הרפידות של 'ניקן'. כפי שאמרתי לך בשיחתנו, קשה לי להסביר למה אני מרגיש בהן טוב יותר, אבל זאת עובדה. שני הזוגות הן נעלי ספורט מאותו סוג.

אני נועל את רפידות 'ניקן' מהצד החלק של הסוליה.

הגרביים, לא מעניין אותי ממה הן מורכבות, הן סיפור של נוחיות מהרגע הראשון. זה ריטואל קבוע כל לילה לגרוב אותן לפני שאני נכנס למיטה.

אולי יש לחברת 'ניקן' בגד לכל הגוף? מדצמבר אני חצי מאובן עם כאבים בכל השרירים בגוף ואני כבר מכיר את כל בתי החולים הגדולים בחיפה. לא משעמם, אבל כואב.

ד"ש לכל המשפחה

משה

למשה שלום רב,

אני מוצא שהתכתבות בינינו יכולה להועיל, ואני שמח ומודה שכתבת אלי.

מדבריך אני מבין שיש לך נעליים עם מדרסים. אתה יודע שאתה יכול לשים את הרפידות של 'ניקן' מתחת למדרסים וליהנות משני העולמות? נסה ותראה שזה ישפר את ההליכה שלך. שווה לנסות.

לגבי הכאבים בכל הגוף, אני יכול להציע לך את ערכת השינה של 'ניקן' שכוללת מזרון דק במיוחד (כ-5 ס"מעובי), כרית ושמיכה. מתוך ניסיון שהיה לי עם אנשים אחרים, הם קמו לאחר לילה ראשון שהשתמשו בערכת השינה, ללא כאבים, פעם ראשונה מזה זמן רב. מאחר שקנייה כזאת אינה זולה, אני משאיל את ערכת השינה למספר ימים להתנסות. אשמח להשאיל גם לך.

בברכה

מאיר

Hi Meir

Thank you for introducing me to Nikken. The socks are en route to my father, and I hope that Nina will persuade him to try them out

Your suggestion that I apply the remnants of my shoe inserts on my sore shoulder seems to have yielded good results, but alas - the rib is still troubling me, and the extra pieces do not seem to help the bruise. 

למאיר שלום רב,

לבקשתך אני מספר את הסיפור שלי עם 'ניקן'. אחי ציון מכיר את 'ניקן' כבר שנים רבות, מאמין ולא משתמש. כשהייתי אצלכם בעבודת חשמלאות בזמן השיפוץ, דיברת אתי על 'ניקן'. מאחר והייתה לי בעיה להרים את ידי מעבר לגובה הכתף, והמחיר של השרשרת שהצעת לי לא היה בשמיים, החלטתי לנסות. מאז שאני עונד את השרשרת, אני יכול להרים את הידיים מעל הראש, ובשבילי זאת פשוט חגיגה!

אני מודה לך על שהיית סבלני, ולא דחפת מוצרים, אלא נתת לי להתנסות ולהחליט בעצמי. אני מודה למוצרים שגרמו לי להרגיש כל כך טוב.

יוסי החשמלאי

מאיר שלום,

שמחתי לגלות שזה אתה. אני חייבת לך תודה גדולה והנה מצאתי את ההזדמנות. למדתי אצלך בעמל א' במגמת אדריכלות בשנים  1988-1990 ואתה, מה שאני מכנה המורה לחיים שלי. אחת מנקודות האור שלי.

הייתי במחזור המקולל שבו נהרגו צחי וגיל בתאונת דרכים. עברתי תקופה קשה ומרדנית, כיאה לבת טיפש-עשרה, ועזבתי את הלימודים. נחשבתי לתלמידה טובה אבל בתחילת כיתה יב' קרה לי משהו והתחלתי להיעלם לאט לאט מהלימודים. נורא התביישתי בזה, שנאתי את בית הספר ועוד יותר את הלחץ שהפעילו עלי מההנהלה באמירות לא נעימות.

אתה - ניגשת אלי פעם, הנחת יד על הכתף שלי ושאלת אם אני בסדר ואם אתה יכול לעזור במשהו. ואח"כ אמרת לי שאתה מאמין בי ושאתה בטוח שהכל יהיה לטובה. אמרת לי שזה לא נורא לעזוב את הלימודים ושהכול אפשר להשלים. וזה כל מה שהייתי צריכה! את הנגיעה הקטנה הזו, שמישהו יסתכל עלי ויגיד לי שאני לא כל כך גרועה, שיאמין בי ושיגיד לי את מה שאמרת.

אני היום בת 37, אמא לשלושה ילדים, ואתה זה הדבר הכי חיובי שאני זוכרת מהתיכון. עובדה שחיפשתי אותך במרחב הווירטואלי.

:-)

מיכל אהרון (פרנק)